תערוכות רחוב בקצרין

בית, תערוכה שביעית האמן: מוזס בן שחר

בית, תערוכה שביעית

ברוכים הבאים לתערוכת הרחוב השביעית בקצרין.

"א' - אוהל, ב' זה בית". לא בכדי אימצה מחאת קיץ 2011 את המילים משירה של נעמי שמר כמוטו וכלוגו לפעילותה. ה- א"ב של קיומנו הוא הבית. החל מימי קדם ועד ימינו - בין אם באוהל, חושה או מחסה, ובין אם בשיכון, וילה או מגדל מגורים יוקרתי, הבית הוא הבסיס, היסוד והמקור לביטחונו האישי של האדם, כדברי הפתגם "ביתו של האדם – מבצרו".

בתערוכה שלפניכם ביטאו המשתתפים אספקטים שונים מתוך השקפת עולמם על הנושא.

מספר משתתפים השתמשו בדימוי המוכר של הבית עם הגג האדום כסמל של בית אידיאלי בשדה ירוק, כפי שנראה למשל בציורה של סיגל ברקוביץ' ובעבודה התלת-ממדית של אסף רודריגז. הגם שמיעוט או העדר שלגים בארץ אינו מחייב בנייה עם גג משופע, אימצה התרבות הישראלית את גג הרעפים האירופאי באופן גורף, עד שכיום משמש הבית עם הגג האדום כסמל למושג "בית" ולדרך שבה הוא נתפס החל מגיל הגן, גם כשאנו בונים במדבר צרוב שמש.

"קִירוֹת לא הוֹפְכִים אוֹטוֹמָטִית לְבַיִת אִם אֵין בָּהֶם חום אֱנוֹשִי", טוען המשורר יוסי גמזו, שכתב את השיר במיוחד לתערוכה זו. בית הוא המקום הפרטי ביותר. והמקום הפרטי ביותר הרי נמצא במחשבותינו. "כפי שהאדם חושב – שם הוא נמצא", מצטטת עדית קמחי מדבריו של רבי נחמן מברסלב. ומן המחשבה – אל הגוף. אנו אומרים "הר הבית" ומתכוונים לבית המקדש. אור אנג'ל יוצרת שרשרת לוגית שבה הגוף הוא הבית של הנפש. בית זה הוא מקדש, על כן הגוף עצמו מקודש. נגה פיילס מזכירה לנו כי הרחם הוא הבית של העובר. סגולה אבוטבול מצהירה "היכן שאני אוהבת הוא הבית". אסתי סחייק הר-לב מציגה בפנינו את חור המנעול שאם נתבונן דרכו בכדי להציץ בביתו של הזולת - נראה בו עצמנו.

מספר משתתפים מציגים בתים הקשורים בעולם החי. בעלי-החיים של נורית אורבך-מאירוביץ' מחפשים בית חם. גאולה טבוך בונה קן לציפור ובשירה מבטיחה לגוזל "בית עם פלומה רכה". התוכי של ציפי דינרמן ואברהם רוזנפלד פורש כנפיים על סף ביתו. עמית וסרמן מציג חיה שיש לה בית – חילזון, וביצירתו של יובי לופן "צב פינוי", נעלם הצב ונשאר בית ריק.

אצל גנית פרנקל חל היפוך והבית הוא זה ש"עובר דירה". בצד שירהּ על החדשות שהצהיבו, מביאה עדה סימוניץ את שיר המחאה של לאון חייקו ''רק זאת אבקש מאלוהים" וקולה של מרסדס סוסה מהדהד בזיכרוננו: "חסר אונים הוא זה שנאלץ לעזוב ולחיות בתרבות אחרת". בית הוא ארץ ותרבות. בית מתרבות אחרת מציגה מאור בן-דוד בצילום ילדה נפאלית היושבת בפתח ביתה. בני נוער מקצרין מציגים סימבול של בית לאומי, ואני (לאה דור) מציגה אותו במבט ביקורתי: ארוחת הבוקר הישראלית טבולה בחדשות מדממות, מגש הכסף הערכי הופך למזללה, והארץ – אוכלת יושביה.

רוב המשתתפים הם יוצרים מקצרין והגולן, משתתפים בה גם אמנים אורחים ומיוצגים בה גם פרויקטים חינוכיים וקהילתיים, לדוגמה: תיעוד שיפוץ בית הספר "ברנקו-וייס".

לאה דור, אוצרת

משתתפים:

אברהם רוזנפלד וציפי דינרמן / אור אנג'ל / אלינור אזולאי - מגמת אמנות בי"ס "נופי גולן" / אנדרי קם / אסף רודריגז / אסתי סחייק הר-לב / בי"ס "גמלא" / גאולה טבוך / גנית פרנקל / חניכי "בני עקיבא" / יובל לופן / לאה דור / מאור בן-דוד / משה בן-שחר / מועדון-נוער קצרין ואורי זכריה / נגה פיילס / נורית אורבך-מאירוביץ' / סגולה אבוטבול / סיגל ברקוביץ' / עדה סימוניץ / עדית קמחי / עוזי זכאי / עמית וסרמן / פרופ' יוסי גמזו / שושי אהרוני / תלמידי תיכון ברנקו-וייס ודורון יניב / תמי חיימוב

התערוכה נגישה לציבור 24 שעות ביממה ומוארת בלילה

בית, תערוכה שביעית

חיילים, האמן: זהר