תערוכות רחוב בקצרין

נוף מקומי, תערוכה ראשונה

ברוכים הבאים לתערוכה ראשונה במוזיאון חוצות קהילתי בקצרין. הפן הקהילתי מתבטא הן במיקום – ברחוב, במרחב ציבורי בעל נגישות לכל, והן בהרכב המגוון של קבוצת האמנים המשתתפים: ותיקים ועולים, מבוגרים וצעירים (זקן האמנים בן 73 וצעירת היוצרים בת 11), גברים ונשים, דתיים וחילוניים, אמנים ידועים וכוחות מקומיים. הפלורליזם מתבטא גם בטכניקות השונות בהן בחרו המשתתפים להתבטא, והן מתפרסות על ציורים בחומרים שונים כגון צבעי שמן, אקריליק, גואש וסופרלק, קולאז'ים והדבקות, צילומים, עבודות תלת-ממדיות בחומרים מגוונים, מיחזור חומרים וטכניקות מעורבות.

התערוכה מורכבת כסיפור ויזואלי ברצף תמונות משמאל לימין: זהו סיפורה של קצרין, התכנים והדימויים המייצגים את העיר ואנשיה.

שתי יצירות שואבות את השראתן מעתיקות קצרין ויוצרות גשר אמנותי בין העבר להווה. ב"ארץ זית שמן" מציירת שפרה בירנבוים מתקן לסחיטת זיתים, חלק מבית בד הנמצא בפארק התלמודי. לעומתה שואבת אמית אבני השראה מסגנונו והידורו של בית הכנסת העתיק ומעבירה זאת בעיני רוחה ובמכחולה לבריכת הקאנטרי-קלאב העכשווית, וכביכול יוצרת עבורנו אתר תיירות חדש: "מרחצאות קסרין". ציורה מתבצע על גבי קולאז' ובצבע מעורב גם חול. רמית אלון בעבודתה "פחורה-land" ולוסי פז בצילומיה, מציגות שתיהן את נוף שדות המרעה הסובב את העיר, כאשר הטבע אותן הן מתארות הינו טבע הנמצא בדיאלוג עם האדם ועם הישוב הסמוך לו, הבא לידי ביטוי בדימויים חתול-בית, ובשלט: "מוקשים". רמית אלון משתמשת ביצירתה ב- Ready made, בגולגולת פרה שמצאה בפחורה צפונית לקצרין. הטמעתה ברקע יוצרת אמירה ויזואלית חזקה על פנים וחוץ, חיים ומוות, פסימיות ואופטימיות.

עבודותיהן של רמית אלון ולוסי פז מעבירות היטב את אהבת הטבע של אנשי האזור ונטייתם לטייל בסביבה. הקשר המיוחד לטבע בא לביטוי גם בעבודותיהן של ורדה בן-חורין, נורית מאירוביץ ולאה דור, המתארות פרחים וצמחים האופייניים לגולן. "חלום התורמוסים בשדה החרדלים" של ורדה בן-חורין, שוכנת בכפיפה אחת עם "קוצים באזור התעשייה" של נורית מאירוביץ' ועם "טרקטור ורקפות" של לאה דור. בן-חורין מתבוננת בנמנום תרמילי התורמוס בעת ששדה החרדלים מעניק מצבעיו החמים לקונטרסט בציורה. מאירוביץ' משוטטת עם מצלמתה באזור התעשייה ובוחרת לצייר דווקא ברקנים ודרדרים, אלמנטים טבעיים ובלתי-מבויתים באתר אורבני.

לאה דור בעבודתה התלת-ממדית "טרקטור ורקפות" משחזרת זיכרון משנים עברו, כשמשפחות הראשונים בקצרין נרתמו להצלת פקעות פרחי בר מאתרי הבנייה. ביצירה זו ממחזרת דור בקבוקי פלסטיק ליצירת הפרחים והעלים, ובכך תורמת למיתוגה של קצרין כ"עיר ירוקה".

במקבץ היצירות מימין לשלט המוזיאון נרקם נופה העירוני-כפרי של קצרין וכיצד היא נתפסת בעיני תושביה. אירנה סמורודין נעזרת בתלמידתה ניקול בלוצרקובסקי בת ה-11 כדי ליצור עבודה בסגנון נאיבי וכמו-ילדותי, בתמונה המביעה קהילתיות ושמחת חיים. עוזי זכאי מדגיש בציורו הדרמטי את נוף החרמון הנשקף מעל גגות הישוב האדומים, ועבודתו מהווה בתערוכה מעין גשר צבעוני בין העבודות הסמוכות לה. בציורה "שלווה בטיילת נווה" מעניקה ציפי דינרמן אווירה פסטורלית דווקא לשיכונים, וכך, כשהיא משתחררת מן הדימוי הכפרי המקובל של בתים פרטיים עם גגות משופעים ובניגוד מתארת את המקום שהוא אולי האורבני ביותר בעיר, תחושת השלווה העוברת מרוממת את הפשטות ומעבירה למתבונן את תחושת איכות החיים במקום.

ציורה של דינרמן מתפרס ונמשך לתוך "דרורים זה הרבה חופש", יצירתו של אברהם רוזנברג, בן זוגה של דינרמן לחיים ולאומנות. רוזנברג, חרש-ברזל, משלים את תמונת השלווה בטיילת בציפורי-המתכת שלו המצייצות על עץ. עדה סימוניץ, מתארת בשירה "קצרין: תמונת חורף" אלמנטים עירוניים מוכרים כגון כיכר וכביש שוממים בלילה גשום.

שירה מעלה על הדעת את "כיכר העיר ריקה" של נעמי שמר, אך בניגוד לאמירה ממלכתית פונה סימוניץ למישור אינטימי יותר המתאר את היחסים שבין האישי לציבורי ובין האדם לעיר ולטבע. הטקסט של סימוניץ מודפס על גבי ציורו של איגנציו מוגדה, המאייר רבים משיריה.

רחל דאום טווה ביצירתה "עיר בצמיחה" קשר רעיוני וצורני בין המרקם העירוני והטבע, כשהיא משלבת בעבודת הכמעט-מופשטת פיסות ממפת רחובות קצרין ויוצרת מהן מעין זרעים ונבגים העתידים להתפתח ולצמוח. את התערוכה הנוכחית חותם ציורו של אורי זכריה היוצר עולם אגדתי, פנטסטי וקסום, שבו מתוך החושך זורח אור גדול, מקום של תקווה.

לאה דור, אוצרת

האמנים המשתתפים

אירינה סמורודין יחד עם ניקול בלוצרקובסקי / אברהם רוזנפלד / אורי זכריה / אמית אבני / ורדה בן חורין / לאה דור / לוסי פז / נורית מאירוביץ' / עדה סימוניץ ואיגנציו מוגרה / עוזי זכאי / ציפי דינרמן / רחל דאום / רמית אלון / שפרה בירנבוים